חמדי ובניו בע"מ נ' קבלאן

החלטה

1. בפני התנגדויות לביצוע שטר, בשני התיקים המפורטים בכותרת, וכדלקמן:

בתיק 6943-10-12 (תיק הוצל"פ 0803862122):

שיק על סך 12,000 ₪, ליום 15.3.10.

בתיק 6929-10-12 (תיק הוצל"פ 0803866126):

ארבעה שיקים על סך 5,000 ₪ כל אחד, לחודשים יולי, אוגוסט, ספטמבר ודצמבר 2009.

2. דיון בהתנגדויות ובבקשות להארכת מועד להגשתן התקיים בפני ביום 19.2.13. במעמד זה נחקר המבקש על תצהירו, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

3. המבקש הגיש את ההתנגדויות באיחור של כמה חודשים, בצירוף בקשות להארכת מועד. לטענתו, עם קבלת האזהרה פנה לבא כוחו, אשר פנה לב"כ המשיבה, והחל משא ומתן בין הצדדים. נקבעו מספר ישיבות, חלקן התקיימו, וחלקן נדחו מסיבות כאלה ואחרות. לבסוף אף הוכנה טיוטת הסכם, אך הצדדים לא הסכימו על תוכנה. המבקש הופתע כאשר נודע לו, כי המשיבה החלה לנקוט נגדו הליכים, למרות הסכמה מפורשת לניהול משא ומתן, ולהארכת מועד להגשת ההתנגדות עד למיצויו.

4. לגופו של עניין טוען המבקש, כי החברה שבבעלותו (מ.פ.ת. קבלאן בע"מ) קיבלה שירותי תיקון לרכבים מהמשיבה, ותמורתם שילמה בשיקים. לאחר שהשיקים חוללו, פרע המבקש את השיקים במזומן לידי מנהל המשיבה, אשר הבטיח להחזיר את השיקים לידיו, אך לא עשה כן. במהלך שנתיים לא התקבלה אפילו התראה לתשלום חוב, מאחר והחוב, לשיטת המבקש, סולק.

המבקש מוסיף וטוען, כי כרטסת הנהלת החשבונות של המשיבה מראה על יתרת חוב בסך 17,844₪ סך הכל, נכון ליום 30.5.12. אף על פי כן הגישה המשיבה לביצוע שיקים בסכום כולל של 32,000 ₪. לטענת המבקש פער זה מוכיח, כי למעשה פרע את חובו. לטענת המבקש, כרטסת הנהלת החשבונות של החברה שבבעלותו מראה, כי החוב אופס.

5. בחקירתו הנגדית עמד המבקש על גירסתו, לפיה שילם לידי מנהל המשיבה סכומים שונים במזומן. לטענתו, היה ביניהם אמון הדדי, והוא לא דרש לקבל קבלות.

6. לטענת המשיבה, הכרטסת אינה משקפת את חוב השיקים, אלא חשבוניות בלבד. בעניין השיקים החוזרים מתנהלת הנהלת חשבונות אחרת. השיקים נשוא ההתנגדות לא נפרעו, וטענות המבקש בעניין זה, לשיטת המשיבה, אינן עקביות. היו שיקים חוזרים, ששולמו בשיקים אחרים, שחלקם נפרעו וחלקם חוללו. לשיטת המשיבה, השיקים נשוא שני תיקי ההוצאה לפועל אינם משקפים את מלוא חובה של החברה, שכן קיים גם חוב נוסף, על פי חשבוניות, ללא שיקים.

המשיבה מתנגדת לבקשה להארכת מועד, וטוענת כי טענות המבקש אינן אלא הגנת בדים.

7. לא נסתרו טענות המבקש לפיהן נוהל משא ומתן מתמשך, נקבעו מספר פגישות והתקיימו, ופגישות אחרות נדחו, תוך קביעת פגישות אחרות במקומן. על פני הדברים, נראה כי אכן היתה הסכמה להשהיית ההליכים לצורך ניהול משא ומתן. אף אם הדברים לא הועלו על הכתב, ואין בנמצא הסכמה כתובה של המשיבה להארכת מועד עד לתאריך נקוב זה או אחר, נראה כי היתה הסכמה מכללא, כי כל עוד מנסים הצדדים להסדיר את המחלוקות ביניהם בהסכמה, לא תוגש ההתנגדות. סבורני כי הסכמה מעין זו מהווה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ההתנגדויות.

8. לגופו של עניין, טענת הפירעון לא נסתרה.

כידוע, בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן, אין בית המשפט נכנס לבירור אמיתות העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, אלא עליו לבחון אם יש בגרסת הנתבע, בהנחה שתוכח, עילת הגנה מפני התביעה, ודי בכך שגרסת הנתבע לא קרסה תחתיה בעת החקירה הנגדית (ראה למשל ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 521). אין בית המשפט רשאי, בשלב זה, לבדוק כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו או מה טיב ראיותיו (ראה למשל ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל (פורסם בנבו)).

נראה כי בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים עסקית מתמשכת, במהלכה שולמו כספים שונים בשיקים ובמזומן, היו שיקים חוזרים, והיו שיקים ששולמו במקום שיקים חוזרים. בתוך כך יש לאפשר למבקש להביא הגנתו בפני ביהמ"ש ולהראות, כי השיקים החוזרים אמנם שולמו, וכי פרע את חובו בתשלום לידי מנהל המשיבה. בהקשר זה יתכן כי הכרטסת של המשיבה אכן מהווה ראיה לאי התאמה בין גובה החוב האמיתי לבין סכום השיקים שהוגשו לביצוע. מאידך, לא מן הנמנע כי המשיבה דווקא תוכיח, כי הכרטסת אינה משקפת כלל את חוב השיקים החוזרים. כל העובדות טעונות בירור וליבון לגוף העניין, לאחר מתן רשות להתגונן.

7. אשר על כן, אני מורה על קבלת ההתנגדות ועל מתן רשות להתגונן, בשני התיקים.

אני קובעת את הוצאות הדיון שבפני בסכום של 1,500 ₪. סכום זה ישולם בתום ההליך העיקרי, בהתאם לתוצאותיו.

8. אגב הדיון עלתה הטענה, כי למעשה מתייחסת ההתנגדות לשני החייבים בתיקי ההוצאה לפועל, קרי – המבקש דנן, והחברה שבבעלותו, וכי רק מחמת טעות לא הוגשה ההתנגדות גם בשם החברה, שהרי בפי המבקש ובפי החברה אותן טענות.